רק 47% מהגברים החרדים בגילי 25 עד 40 עובדים. למה זה מגיע גם לכיס של שאר המשק

כשהמספר הזה נשאר נמוך, החשבון לא נשאר רק שם

כדאי לזכור

הנתון על תעסוקת גברים חרדים נשמע כמו ויכוח של מדיניות, אבל בפועל הוא נוגע גם לצמיחה, למסים ולשירותים שכל משק בית פוגש

למה בכלל אכפת לנו מנתון שנשמע רחוק

לפי דוח שוק העבודה ל 2025, רק 47% מהגברים החרדים בגילי 25 עד 40 נמצאים בשוק העבודה. בגילי 25 עד 66 השיעור עומד על 53%, והיעד הממשלתי ל 2030 הוא 65%.

קל לשמוע את המספר הזה ולחשוב שזה עוד דיון פוליטי. בפועל זה קודם כל מספר כלכלי. כשחלק גדול מקבוצת גיל מרכזית עובד פחות, המשק מייצר פחות, המדינה גובה פחות מסים, ונשאר פחות מרווח נשימה לשירותים שכולנו צורכים, מחינוך ועד תחבורה.

הבעיה כאן איננה רק כמה אנשים עובדים, אלא באיזה גילאים. גילי 25 עד 40 הם השנים שבהן בדרך כלל בונים קריירה, מעלים שכר, צוברים ניסיון ומשלמים מסים לאורך זמן. כשדווקא בחלון הזה שיעור ההשתתפות נמוך, הפגיעה לא נשארת נקודתית.

מה בעצם אומר 47%

הדרך הפשוטה להבין את המספר היא לדמיין 100 גברים חרדים בגילי העבודה המרכזיים. לפי הנתון הזה, 47 עובדים ו 53 לא.

המספר שכדאי לזכור

47%

גברים חרדים עובדים בגילי 25 עד 40

אם משווים את זה ליעד הממשלתי של 65%, הפער נראה פתאום מוחשי יותר. לא מדובר בסטייה קטנה. מדובר בפער של 18 עובדים מתוך כל 100 גברים בקבוצת הגיל הזאת.

השוואה במספרים

המצב כיום

עובדים47%

היעד ל 2030

עובדים65%

זה חשוב כי אדם שעובד לא רק מקבל שכר. הוא גם מוסיף תפוקה למשק, צורך יותר, משלם מס הכנסה אם הכנסתו מגיעה לסף, ומייצר לאורך השנים חיסכון פנסיוני וביטוחי. כשזה לא קורה בהיקף גדול, החסר מצטבר.

למה זה פוגש את שאר הציבור

כאן הרבה אנשים מתבלבלים. הם שומעים "שיעור תעסוקה" וחושבים שזה נתון שמעניין רק כלכלנים. אבל תעסוקה היא אחד המנועים המרכזיים של צמיחה, כלומר של קצב הגדלת העוגה הכלכלית.

כשפחות אנשים עובדים, או כשיותר מדי אנשים נשארים מחוץ לשוק העבודה בגילי השיא, המדינה נשענת על בסיס מס צר יותר. בסיס מס הוא פשוט קבוצת האנשים והעסקים שמהם נגבים מסים. אם הבסיס הזה לא גדל מספיק מהר, יש פחות מקום לממן הוצאות ציבוריות בלי להגדיל חוב, בלי לצמצם שירותים, או בלי להכביד על מי שכבר משלם.

זה לא אומר שכל מי שלא עובד היה מיד הופך למשלם מס גבוה. זה כן אומר שבמבט משקי, פערי תעסוקה גדולים משאירים פחות הכנסות, פחות חיסכון מוסדי ופחות צמיחה לעתיד.

המספר שלא תמיד רואים בדוח

הדוח מזכיר גם ששיעור התעסוקה של נשים חרדיות נמצא בשיא היסטורי. זאת נקודה חשובה, כי היא מראה שהתמונה אינה שחור לבן. יש תנועה ויש שינוי, אבל הוא לא מתרחש באותו קצב בכל הקבוצות.

המשמעות היא שלא נכון לדבר על "המגזר" כיחידה אחת. כלכלית, הפער הספציפי אצל גברים חרדים בגילי 25 עד 40 הוא זה ששם את הלחץ הגדול ביותר על יעדי התעסוקה ועל יכולת המשק להתכנס ליעד של 65% עד 2030.

שתי דרכים להשוואה

היום

• •53% תעסוקה בגילי 25 עד 66
• •47% תעסוקה בגילי 25 עד 40
• •קיפאון יחסי מול היעד

היעד

• •65% תעסוקה עד 2030
• •פער של 18 עובדים מכל 100
• •בסיס מס רחב יותר אם הפער יצטמצם

גם אנחנו לפעמים שומעים יעד ממשלתי וחושבים שזה מספר לקישוט, עד שבודקים כמה אנשים חסרים בדרך אליו.

אז למה אי אפשר פשוט לומר "שילכו לעבוד"

כי שוק עבודה לא עובד בלחיצת כפתור. שיעור תעסוקה מושפע מהשכלה, מיומנויות, תחבורה, תמריצי מס, מבנה הקצבאות, סביבת עבודה מתאימה ולעתים גם חסמים חברתיים ותרבותיים.

כדי שאדם יעבוד צריך שיהיה לו משתלם, אפשרי ונגיש לעבוד. לפעמים חסם אחד קטן, כמו נסיעה ארוכה, הכשרה לא מתאימה, או שכר פתיחה נמוך, מספיק כדי להשאיר אלפי אנשים מחוץ לשוק.

לכן הנתון של 47% הוא לא רק סימון של בעיה, אלא גם תזכורת לזה שהוויכוח האמיתי הוא על מנגנונים. מי שמסתפק בסיסמה מפספס את הכלכלה שמאחוריה.

איפה זה יכול להופיע בחיים הרגילים שלנו

לא רואים את הנתון הזה בחשבון הבנק מחר בבוקר. כן רואים אותו לאורך זמן בדברים כמו קצב הצמיחה, לחץ על תקציב המדינה, ויכוחים על מסים, ומאמץ מתמשך לממן שירותים ציבוריים לאוכלוסייה שגדלה מהר.

זה גם מתחבר לשאלות של פריון, כלומר כמה תוצר עובד מייצר, ולשאלות של שכר. משק שיותר אנשים משתתפים בו בצורה אפקטיבית יכול לצמוח מהר יותר ולחלק את הנטל על יותר כתפיים. משק שלא מצליח בזה נשאר רגיש יותר ללחצים תקציביים.

מה אפשר לבדוק כששומעים נתון כזה

במקום לעצור בכותרת, שווה לבדוק שלושה דברים.

שלב אחר שלב

1. 1

   בדקו את קבוצת הגיל

   האם מדובר בגילי השיא של העבודה או בנתון רחב שמטשטש פערים.

2. 2

   בדקו את המגמה

   האם יש שיפור מתמשך או קיפאון לאורך כמה שנים.

3. 3

   בדקו את היעד

   כמה רחוק נשאר בין המצב בפועל לבין היעד הרשמי.

הראשון הוא קבוצת הגיל. לפעמים נתון כולל נראה סביר, אבל הקבוצה הקריטית, כמו גילי 25 עד 40, מספרת סיפור אחר.

השני הוא המגמה. האם יש שיפור לאורך שנים, או שקיפאון. במקרה הזה הדוח מתאר קיפאון יחסי, ולכן גם הנתון הבודד מקבל משקל גדול יותר.

השלישי הוא יעד ההשוואה. כאן יש יעד ממשלתי של 65% עד 2030, ולכן אפשר למדוד לא רק איפה אנחנו אלא כמה רחוק נשאר ללכת.

מה משתנה בהבנה

הנתון של 47% לא אומר שכל הבעיה של הכלכלה הישראלית יושבת במקום אחד, והוא גם לא אומר שפתרון אחד יסגור את הפער. הוא כן אומר שמשהו בסיסי במנוע הצמיחה של המשק עובד חלקית בלבד.

כשהמשק משאיר הרבה מדי אנשים מחוץ לעבודה בגילי השיא, זאת כבר לא שאלה של קבוצה אחת. זאת שאלה של כמה מהר המשק גדל, מי מממן את השירותים הציבוריים, ועד כמה הלחץ התקציבי של השנים הבאות יגיע גם אל הכיס של כולנו.

התוכן נועד לחינוך פיננסי בלבד, אינו מהווה ייעוץ או המלצה, כותבי מושקעים אינם בעלי רישיון ייעוץ, המספרים עשויים להשתנות לפי מצב אישי או נתוני מדידה מעודכנים, ובכל מקרה שווה להתייעץ עם איש מקצוע בעל רישיון כשצריך.

נכתב על ידי רוי | צוות מושקעים