כשהלוואה מהאשראי נהיית דרך קבע: מה אומר הזינוק בחוב של משקי הבית

לא רק קונים בכרטיס, גם מממנים איתו את החודש

כדאי לזכור

היקף ההלוואות שהציבור לוקח מחברות כרטיסי האשראי הוכפל בתוך חמש שנים. הנה מה זה אומר על כסף יומיומי, גם אם לא לקחתם הלוואה אתמול.

כשאשראי הופך מחירום לשגרה

הלוואה דרך חברת כרטיסי אשראי נשמעת להרבה אנשים כמו פתרון קטן ונוח. כמה לחיצות באפליקציה, סכום שנכנס לחשבון, והחודש עובר בשלום. אבל כשמסתכלים על הנתון שפורסם השבוע ב-TheMarker, שלפיו היקף האשראי שנטל הציבור מחברות כרטיסי האשראי הוכפל בתוך חמש שנים, פתאום רואים שזה כבר לא סיפור של מקרים בודדים. זה כבר חלק מהדרך שבה לא מעט משקי בית מממנים את החיים עצמם.

אף אחד לא שולח על זה מכתב, אבל חודש לחוץ יכול להפוך די מהר להרגל יקר.

למה הנתון הזה חשוב גם למי שלא חי במינוס קבוע

חברות כרטיסי האשראי לא חיות רק מעמלות סליקה ומכרטיסים. אחרי ההפרדה מהבנקים, אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים שלהן היה אשראי צרכני, כלומר הלוואות לאנשים פרטיים לצריכה שוטפת, סגירת מינוס, חופשה, שיפוץ או פשוט גישור על פער עד המשכורת הבאה.

מצד אחד, יותר תחרות בשוק האשראי יכולה להיות דבר טוב. אם יש יותר מגופים שמוכנים להלוות, לפעמים יש יותר מקום להשוות, להתמקח ולהבין מה מציעים לכם. מצד שני, הלוואה שנלקחת בלחיצה מהירה מתוך אפליקציית הכרטיס מרגישה לרבים פחות כבדה מהלוואה בנקאית "רשמית", גם כשהמחיר שלה גבוה יותר.

הנקודה החשובה היא לא רק מאיפה הכסף מגיע. היא למה צריך אותו. כשאשראי צרכני גדל במהירות, זה יכול להעיד שלפחות חלק מהציבור לא משתמש בהלוואות רק כדי לקנות רכב או לממן הוצאה חד פעמית, אלא כדי להחזיק את התזרים החודשי. זה כבר סיפור אחר לגמרי.

המספר שכדאי לזכור

פי 2

היקף האשראי שנטל הציבור מחברות כרטיסי האשראי בתוך 5 שנים

מה בעצם יקר יותר בהלוואה מהכרטיס

כרטיס אשראי הוא אמצעי תשלום. הלוואה היא חוב עם ריבית, כלומר מחיר על עצם השימוש בכסף של מישהו אחר לאורך זמן. הבעיה מתחילה כשהשניים מתערבבים בראש: אנשים זוכרים את התשלום החודשי, אבל פחות את המחיר הכולל.

ניקח דוגמה פשוטה, לא כהמלצה אלא רק כדי לראות את החשבון. נניח שתי הלוואות של 20 אלף שקל ל-36 חודשים. באחת הריבית השנתית היא 8%, ובשנייה 12%. בהלוואה של 8% ההחזר החודשי יוצא בערך 627 שקל, והסכום הכולל שמוחזר הוא כ-22,562 שקל. בהלוואה של 12% ההחזר החודשי כבר עולה לכ-664 שקל, והסכום הכולל שמוחזר מגיע לכ-23,914 שקל.

הפער החודשי כאן נראה קטן יחסית, כ-37 שקל. אבל בסוף התקופה הפער המצטבר כבר עומד על בערך 1,352 שקל. זו בדיוק הנקודה שבה הלוואה "לא מאוד יקרה" הופכת להוצאה שקשה לראות בזמן אמת, כי היא נמרחת על פני שלוש שנים.

השוואה במספרים

הלוואה בדוגמה של 8%

סה"כ החזר22,562₪

הלוואה בדוגמה של 12%

סה"כ החזר23,914₪

הסכנה גדלה כשלא מסתכלים על הלוואה אחת, אלא על שכבות. הלוואה אחת לשיפוץ, עוד אחת לסגירת יתרת חובה, ואז כמה עסקאות בתשלומים. כל סעיף בנפרד נראה סביר. ביחד נוצר תקציב שכבר מחויב קדימה לפני שהחודש בכלל התחיל.

למה הנתון הזה אומר משהו על מצב משקי הבית

לא כל גידול באשראי הוא אות מצוקה. יש גם משפחות עם הכנסה יציבה שלוקחות הלוואה מסודרת במקום לשבור חיסכון, ויש מקרים שבהם פריסה באמת עוזרת לנהל הוצאה גדולה. אבל כשהיקף האשראי הכולל בענף כזה מוכפל בתוך חמש שנים, קשה להסביר את כולו רק ב"ניהול פיננסי חכם".

מה שכנראה קורה בפועל הוא שילוב של כמה כוחות יחד. יוקר מחיה שמקשה לסגור חודש, זמינות גבוהה של אשראי דיגיטלי, מסרים שיווקיים שמדגישים את התשלום החודשי ולא את העלות הכוללת, והרגל חדש שבו הפער בין הכנסות להוצאות נסגר דרך חוב ולא דרך שינוי בהתנהלות.

זה גם מסביר למה לפעמים אנשים מרגישים שהם "מסתדרים", אבל בפועל כבר מכרו חלק מהמשכורות הבאות. הכסף אכן נכנס היום, אבל הגמישות של החודשים הבאים קטנה. במילים יומיומיות, יש פחות אוויר.

שלב אחר שלב

1. 1

   חודש לחוץ

   נוצרת הוצאה שאין לה כרגע כיסוי בתקציב.

2. 2

   הלוואה מהירה

   הכסף נכנס מיד, ולכן הבעיה מרגישה פתורה.

3. 3

   החזר חודשי חדש

   עוד סכום קבוע נתפס מראש בכל משכורת עתידית.

4. 4

   פחות אוויר בחודש הבא

   אם התקציב לא השתנה, קל להיכנס לעוד סבב אשראי.

האיתות שווה יותר מהכותרת

החלק המעניין בנתון הזה הוא לא רק הזינוק עצמו, אלא מה שהוא חושף על הרגלים. אם יותר ישראלים מממנים הוצאות יומיומיות דרך הלוואות חוץ בנקאיות, זה אומר שהבעיה הרבה פעמים לא מתחילה בריבית, אלא כמה צעדים קודם, ברגע שבו התקציב השוטף כבר לא מחזיק בלי עזרה.

זו גם הסיבה שלא מספיק לשאול "אישרו לי הלוואה או לא". השאלה החשובה יותר היא כמה מההכנסה החודשית כבר תפוסה מראש על ידי התחייבויות קודמות. במקרים רבים, צוואר הבקבוק האמיתי הוא לא מסגרת האשראי, אלא המסגרת שנשארה לחיים עצמם אחרי כל ההורדות.

מה אפשר לבדוק לפני שלוחצים על "לקחת הלוואה"

אפשר להתחיל משלוש שורות פשוטות:

1. החזר חודשי מול עלות כוללת. לא להסתפק בסכום שיורד כל חודש, אלא לראות כמה כסף מוחזר בסוף.
2. כמה התחייבויות כבר רצות עכשיו. הלוואות, תשלומים, מינימום בכרטיס אם יש, וכל הורדה קבועה אחרת.
3. מה בדיוק מממנים. הוצאה חד פעמית וברורה נראית אחרת לגמרי מהלוואה שנועדה רק לעבור את החודש.

מי שרוצה להבין את התמונה לעומק יכול לבדוק בדפי האשראי והבנק כמה יורד בכל חודש על החזרי הלוואות ותשלומים, ולרשום את תאריך הסיום של כל התחייבות. לפעמים עצם החיבור של כל הסעיפים לטבלה אחת מראה שהבעיה היא לא "חוסר שליטה", אלא פשוט יותר מדי תשלומים עתידיים שכבר נתפסו.

אפשר גם להשוות בין הצעות אשראי ממקורות שונים על אותו סכום ואותה תקופה, ולבדוק לא רק את הריבית אלא גם את הסכום הכולל להחזר. זה נתון קטן במסך, אבל הוא בדרך כלל המספר הכנה ביותר בעסקה.

מה השתנה בהבנה

כשהיקף ההלוואות מחברות כרטיסי האשראי מוכפל בתוך חמש שנים, זה לא אומר שכל משק בית בישראל נמצא בבעיה. זה כן אומר שהלוואה מהכרטיס נהייתה מוצר יומיומי יותר, ולכן גם קל יותר להתבלבל בינה לבין "עוד דרך לשלם".

הכרטיס מעביר עסקה. ההלוואה מעבירה כסף מהעתיד להווה. כשמפרידים בין שני הדברים האלה, הרבה יותר קל להבין מה באמת קונים, ומה באמת עולה.

התוכן מיועד לחינוך פיננסי בלבד. הוא אינו מהווה ייעוץ או המלצה. כותבי מושקעים אינם בעלי רישיון ייעוץ. המספרים עשויים להשתנות לפי המצב האישי של כל אדם. שווה להתייעץ עם בעל רישיון מתאים לפני קבלת החלטה.

נכתב על ידי רוי | צוות מושקעים